תולעת הפארק הינה תולעת הקטלנית לכלבים. היא חודרת לגופם באמצעות חיפושית זבל נגועה, ויכולה לגרום אף למוות. כיום עדיין לא קיים חיסון שמונע הידבקות בתולעת הפארק, ולכן הטיפול שקיים הוא באמצעות זריקה, הניתנת אחת לשלושה חודשים, שמטרתה לטפל בכלב במקרה שנדבק. הזריקה הורגת את הזחלים של התולעת בנדידתם בגוף הכלב, טרם התפרצות המחלה. היות והזריקה יעילה רק בשלבי המחלה הראשונים, חשוב להקפיד על מתן הזריקה אחת ל-3 חודשים על מנת למנוע מצב של התפרצות המחלה (יש לקחת בחשבון כי קיים קושי רב לאבחן את המחלה היות ועד להתפרצות הקלינית, אין סימנים המעידים על הימצאותה). הזריקה ניתנת במינון מניעתי בהתאם למשקל הכלב.

חיפושת-זבל

איך נדבקים בתולעת הפארק?

תולעת הפארק היא מחלה שהתגלה בארץ לראשונה באזור גוש דן, והתפשטה בכל רחבי הארץ. שם המחלה בלועזית הוא SPIROCERCA LUPI, והיא גורמת לתופעות קשות, ולעתים אף למוות. התולעת הנגועה נמצאת בצואה, שאריות מזון, פגרים של חיות ועוד מוצרים אורגניים שהכלבים נהנים לנשנש במהלך הטיולים שלהם. במידה והכלב אכל חומר המכיל את התולעת הנגועה, גם הוא יידבק בנגיף.

התולעת מטילה ביצים לתוך חלל הוושט, הקנה שדרכו עובר המזון. מכאן גם ברור מדוע קל לכלבים להידבק במחלת תולעת הפארק. הזחלים המיקרוסקופיים בוקעים מן הביצים, עוברים דרך מערכת העיכול בצואה שמתפזרת בסביבה, וכל כלב שמרחרח ונוגע בה עשוי להידבק, אם באמצעות מגע עם צואה של כלבים אחרים, ואם מאכילה של חיפושית הזבל שניזונה מהזחלים האלה. כך המחלה עוברת ליונקים וזוחלים אחרים ואף לציפורים. הם בתורם מעבירים את זה הלאה בהפרשות הצואה שלהם.

המחלה בגוף הכלב

לאחר הבקיעה, הזחלים מתחילים לנדוד בגוף הכלב ממערכת העיכול דרך העורקים, כשהם נאחזים בדפנות, היישר אל עבר אבי העורקים ומשם חזרה לוושט. תגובת מערכת החיסון של הכלב היא לגדל כיסים שנקראים גרנולומות שם ובאבי העורקים, עד שהתולעים מגיעות לבגרות ומטילות בתורן ביצים נוספות שמופרשות שוב לוושט ואחר כך מגיעות לצואה. כך נשמר מעגל ההדבקה.

הסימפטומים שמעידים על הימצאות המחלה הם בדרך כלל סימפטומים שמתאימים גם למקרים אחרים, ולכן קשה להבין בהתחלה במה מדובר: חום, קושי בבליעה, הקאות, ירידה במשקל, קשיי נשימה, שלשול וצליעה. המוות נגרם כתוצאה מקריעת העורק ודימום פנימי. כשהזחלים מגיעים לאיברים אחרים, הם מתיישבים שם ולכן נגרמים קשיי נשימה ושלשול.

טיפול בתולעת הפארק

בתולעת הפארק מטפלים על ידי מניעה: מתן חיסון נגד תולעת הפארק בכל שלושה חודשים בזריקה. כלב שמטופל בזריקות, כשהוא מאובחן בזמן, יכול לעתים להחלים מהמחלה. הקושי העיקרי הוא בטיפול בכיסים שלא תמיד נעלמים גם לאחר הריגת הזחלים ולכן הגידולים מזיקים לבריאות הכלב. בנוסף חשוב להקפיד על איסוף צואת הכלב, וניתן לשקול שימוש במחסום לפה לכלבים שנוטים לאכול זבל ברחוב, כדי למנוע הדבקה.