אחת לחצי שנה יש לתת טיפול נגד תולעי מעיים, הן לכלבים והן לחתולים. הטיפול יעיל נגד שני סוגי תולעים, הנפוצים ביותר בכלבים ובחתולים: מידע על סוגי טפילי מעיים נפוצות אצל כלבים וחתולים ודרכי מניעה.

תולעים שטוחות (תולעי סרט)

תולעים שטוחות נמצאות במעי הכלב או החתול ועשויות מראש הדבוק למעי וממקטעים המופרשים בצואה. ניתן לראות מקטעים אלה במקום רביצת החיה או על פרוותה באזור פי הטבעת. צבעם לבן-צהבהב והם יכולים להתמתח ולהתכווץ. כאשר הם מתייבשים הם נראים כמו גרגיר שומשום או קוסקוס.

מקור ההדבקות העיקרי בתולעים שטוחות הוא דרך הפרעוש. כאשר לכלב/החתול יש פרעושים, הוא מלקק או נושך עצמו כדי להתגרד ובולע פרעושים, אשר בגופם תולעים צעירות. מכאן נובעת החשיבות הרבה בהדברת בעל החיים נגד פרעושים על בסיס חודשי.
התולעים מדבקות לבני אדם, בעיקר ילדים ואנשים עם מערכת חיסונית חלשה.

ניתן לטיפול ומניעה ע"י זריקה או כדורים.

יש לזכור! אם יש פרעושים- סביר להניח שיש תולעים.
אם ראיתם על חיית המחמד שלכם פרעושים- הגיעו למרפאה, על מנת לקבל טיפול נגד תולעים.

לטיפול בפרעושים וקרציות לחצו

תולעים עגולות

תולעים עגולות הם טפילי המעיים השכיחים ביותר בכלבים וחתולים. גורי כלבים וחתולים נדבקים ברחם אמם.

דרך ההדבקות בתולעים עגולות היא על ידי בליעת ביצי תולעים או זחלים (תולעים לא בוגרות) הנמצאים באדמה או בצואה, או על ידי אכילת פגרים נגועים של מכרסמים, ציפורים או חרקים.

הזחל שנבלע נע למעיים, שם הוא מתפתח לתולעת בוגרת. התולעת הנקבה מטילה שם את ביציה, המופרשות בצואה ומתפתחות לזחלים המסוגלים להדביק בעל חיים אחר. סכנת ההדבקות בתולעים עגולות בבני אדם קיימת, בעיקר בשל חוסר הגינה. יש צורך במגע ישיר עם צואה נגועה בזחלי תולעים או במגע ישיר עם אדמה מזוהמת.

דרך ההימנעות מהדבקת בני אדם כוללת: 
- שמירה על הגינה- רחיצת ידיים בסבון בכל פעם שמשחקים או נוגעים בגורים או באדמה.
- טיפול נגד תולעים בחיית המחמד כל חצי שנה.
- סילוק צואה מאזור המחייה באופן מיידי.

לקריאה אודות תולעת הפארק

ניתן לטיפול ומניעה ע"י כדורים או סירופ.

ג'יארדיה (Giardia)

ג'יארדיה הוא טפיל חד תאי, מדבק לבני אדם, החי במעיים הדקים ומופרש בצואה.
מחזור החיים של הטפיל מתחיל בציסטות, הנבלעות ע"י בעל חיים. חומציות הקיבה ואנזימים שונים גורמים להתפצלות הציסטות ולהיווצרות שתי צורות צעירות של הטפיח, הניצמדות לדופן המעי.
כעבור כ-14 יום מגיעות הציסטות לצורה הבוגרת שלהן ומופרשות בצואה.
ציסטות של ג'יארדיה יכולות לחיות זמן רב מחוץ לגוף.

דרכי ההדבקה

- מגע ישיר של הפה עם הפרשות של חולה.
- בליעת מים מזוהמים בטפיל- שתייה ממקורות מים עומדים, בליעת מי ים מזוהמים )באזורים מסוימים בישראל מוזרמים מי ביוב אל הים). מי שתייה, עשויים גם כן להיות מזוהמים בטפיל.
- אכילת מזון מזוהם בטפיל.
- מגע של הפה עם חפצים מזוהמים בטפיל.

הסימפטומים

כאבי בטן, גזים, שלשולים, צואה דמית, צואה רירית וחולשה. 
הסימפטומים מופיעים בדרך כלל, בין 7-14 יום לאחר הדבקות בטפיל ועלולים לגרום להתייבשות ולירידת משקל. עם זאת, חשוב לציין כי לעיתים חיה נגועה בטפיל לא תפתח סימפטומים כלל.

האבחנה מתבצעת ע"י משטח צואה, הנעשה במרפאה ומאפשר תוצאות מיידיות.
בהתאם לאבחנה, לסוג החיה ולמשקלה, יינתן טיפול בכדורים או בסירופ.
יש צורך בבדיקת צואה חוזרת אחרי כשבוע, על מנת לבחון את יעילות הטיפול.

למעבר למצבי חירום אצל כלבים לחץ 

לייעוץ ובדיקה, אתם מוזמנים לתאם תור במרפאתנו ונשמח לעמוד לשירותכם :)